אוקסנדרולון הנמכר בין היתר תחת שם המותג Anavar, הוא סטרואיד אנבולי סינתטי שפותח בשנות ה-60. להלן תקציר של מידע מרכזי על אוקסנדרולון. שם גנרי: אוקסנדרולון - Oxandrolone (שם גנרי בשימוש נפוץ). שמות מותג: אנאבר - Anavar (אחד משמות המותג הידועים ביותר), אוקסנדרין.
אוקסנדרולון מסווג כסטרואיד אנבולי, שהיא גרסה סינתטית של ההורמון הגברי טסטוסטרון. התרופה פותחה בתחילה לטיפול במצבים המובילים לדלדול שרירים, כגון: כוויות קשות, התאוששות ניתוח והפרעות מסוימות. אוקסנדרולון משמש גם לקידום עלייה במשקל אצל אנשים שחוו ירידה במשקל מסיבות רפואיות.
אוקסנדרולון תכונות אנבוליות
תכונות אנבוליות: לאוקסנדרולון יש תכונות אנבוליות, כלומר הוא יכול לשפר את סינתזת החלבון ולקדם את הצמיחה של רקמת השריר.
יתרונות אוקסנדרולון ידוע באופיו המתון, עם סיכון נמוך יחסית לתופעות לוואי אנדרוגניות כגון: וירליזציה (התפתחות של מאפיינים גבריים) אצל נשים.
נעשה בו שימוש במסגרות רפואיות להגדלת מסת השריר ולשיפור ההתאוששות לאחר ניתוחים ופציעות.
מפתחי גוף וספורטאים השתמשו באוקסנדרולון כדי לשפר את הביצועים הגופניים שלהם ולשפר את הגדרת השרירים.
אוקסנדרולון מינון
במסגרות רפואיות, אוקסנדרולון נרשם בדרך כלל במינונים נמוכים כדי למזער תופעות לוואי. המינונים המשמשים לשיפור הביצועים הם לרוב גבוהים יותר וניתן להשתמש בהם בסייקלים.
המינון הרגיל של אוקסנדרולון למצבים רפואיים עשוי לנוע בין 2.5 מ"ג ל-20 מ"ג ליום, מחולק לשניים עד ארבע מנות. עם זאת, המינונים יכולים להשתנות במידה רבה בהתאם לגיל המטופל, משקלו, ההיסטוריה הרפואית וחומרת המצב המטופל.
יחס אנאבולי אנדרוגני - אוקסנדרולון:
דירוג אנבולי: בסביבות 322-630
דירוג אנדרוגני: בסביבות 24
המשמעות היא שאוקסנדרולון נחשב לבעל דירוג אנבולי גבוה יחסית לדירוג האנדרוגני שלו. זו הסיבה שהוא נבחר לעתים קרובות בשל הפוטנציאל שלו לקדם גדילת שריר עם סיכון נמוך יותר לתופעות לוואי אנדרוגניות משמעותיות, מה שהופך אותו לפופולרי לשימוש רפואי במצבים שבהם יש צורך בשימור שרירים או עלייה במשקל. עם זאת, חשוב לציין שלכל הסטרואידים האנבוליים, כולל אוקסנדרולון, עדיין יכולות להיות השפעות אנדרוגניות, והתגובות האישיות יכולות להשתנות.
יש לציין שדירוגים הנ"ל הם משוערים ויכולים להשתנות ממקור למקור. ההשפעות המדויקות של כל סטרואיד, כולל אוקסנדרולון, תלויות בגורמים שונים, כולל המינון, משך השימוש, הגנטיקה האישית והבריאות הכללית.
תופעות לוואי של אוקסנדרולון
אוקסנדרולון נחשב בדרך כלל כבעל סיכון נמוך יותר לתופעות לוואי אנדרוגניות בהשוואה לסטרואידים אנבוליים אחרים.
תופעות הלוואי האפשריות כוללות שינויים ברמות הכולסטרול, תפקודי הכבד והשפעות קרדיווסקולריות אפשריות.
וירליזציה (התפתחות של תכונות גבריות) יכולה להתרחש אצל נשים (נדיר בהשוואה לסטרואידים אנאבוליים אחרים), במיוחד במינונים גבוהים יותר.
היום אספר לכם על ה-RAD140 שנקרא גם טסטולון, שלום כאן קובי עזרא המומחה שלכם לרפואה נטורופטית בריאות וכושר.
RAD140 ידוע גם בשם טסטולון, בעל השפעה מרשימה על בניית מסת שריר, ואפילו גדולה יותר מאלו של ה- LGD4033. שפותח ע"י Radius Health, Inc. לשימוש בטיפול תחליפי אנדרוגנים.
למעשה הטסטולון נוצר במקור כדי למנוע פירוק שרירים שחווים אנשים הסובלים ממצבים רפואיים קשים, כמו: במחלת סרטן, איידס וכו'.
הוא משתייך לקבוצת מודולטורים סלקטיביים של קולטני אנדרוגן (Selective Androgen Receptor Modulators או בקיצור: SARM), המחקה את פעילות ההורמון האנדרוגני/אנאבוליהטסטוסטרון בגוף.
לכן ספורטאים משתמשים בו במטרה לבנות מסת שריר וכוח, לשיפור הביצועים הספורטיביים והתאוששות מהירה יותר מאימונים אינטנסיביים.
הפעולה הסלקטיבית של SARMs מוגבלת רק לעצמות ולרקמות השריר וכנראה שלבור אינה גורמת נזקים רבים לאיברים אחרים, מה שבוודאי אינו המקרה עם השימוש בסטרואידים אנבוליים.
ולכן הטענה שהוא בעל תופעות לוואי דלות מאוד בהשוואה לסטרואידים האנאבולים והסיבה היא שהפעולה הסלקטיבית שלו "אינה" גורמת נזק בגוף.
למרות המאפיינים האנבולים הגבוהים שלו, באופן יחסי פחות שכיח מצב של דיכוי טסטוסטרון משמעותי.
בדיקות קליניות מראות ש- RAD140 נוגד את הגדלת הערמונית, ועשוי להפגין תכונות נוירו פרוטקטיביות, ונוירו רגנרטיביות.
בפעולות נוירו-פרוטקטיביות הרלוונטיות למחלת אלצהיימר ולמחלות ניווניות הקשורות. {1} בנוסף לטסטולון יכולת למזער משמעותית את הרס התאים לאחר אירוע מוחי.
חלק מהיתרונות הפוטנציאליים הם טיפול במצבים כמו דלדול שרירים (סרקופניה) ואיבוד מסת עצם - אוסטיאופורוזיס.
מתן אוראלי של RAD140 עיכב באופן משמעותי את הצמיחה שמקורה בסרטן השד עקב דיכוי פעילות האסטרוגן על הרקמה. {2, 3, 4}
טסטולון גורם לגירוי רקמות שרירים, הוא נחשב ל-SARM האולטימטיבי לפיתוח שרירים ושיפור הכוח, אך גם שיפור בסיבולת ובהתאוששות אופטימלית. הוא גם מגן על השרירים מפני נזק קטבולי במהלך אימון אינטנסיבי.
הטסטולון אינו מסייע רק לבניית מסת שריר, אלא גם מסייע לאיבוד רקמת שומן. המשפר את שריפת השומן בגוף.
טסטולון לחיזוק העצמות, הטסטולון פועל לחיזוק מסת העצמות בעיקר מאופן מניעתי, כמו צמצום הנטייה להתפתחות אוסטאופורוזיס (התדלדלות העצמות).
תופעות לוואי של RAD140: מחקר אחד הראה פגיעה בכבד שנגרמה ע"י השימוש בטסטולון. {5}לעיתים נדירות נצפו גם כאבי ראש, בחילות ואפילו עלייה באגרסיביות, אקנה, הפרעה הורמונלית.
דווח גם על התקף לב ופגיעה בכבד לאחר השימוש. {8}
נראה ש- RAD-140 בטוח יותר מטיפול תחליפי בטסטוסטרון (TRT) בחולדות.{6}
RAD 140 העלה מעט את מסת השריר הרזה, ע"י מיקוד לקולטני אנדרוגנים ברקמת השלד. {7}
Testolone אינו מומר לאסטרוגן ו/או לדיהידרוטסטוסטרון (DHT), כלומר שתופעות לוואי כמו נשירת שיער וערמונית מוגדלת שואפות לאפס.
* אציין שמרבית המחקרים נעשו בחולדות ולא בבני אדם.
תיאורטית וגם מעשית, RAD140 יכול לעכב את ייצור הטסטוסטרון ולהעלות את רמת האסטרוגן. כתוצאה מכך עלולים לנבוע ירידה בחשק המיני, מלנכוליה ותשישות.
לכן ה"משתמשים" מייעצים לעשות בסיום הסייקל PCT (Clomid או Nolvadex) במטרה לשחזר את רמת ההורמונים, כלומר שהדבר שמצביע על כך שהתכשיר לא בדיוק סלקטיבי כפי שטוענים.
מינון שכיח בקרב ספורטאים נא בטווח של 10 ועד 30 מ"ג ביום. משך סייקל שלרוב אורך כ- 6 עד 12 שבועות. בהמשך הפסקה של לפחות כחודש לתת למערכות הגוף להתאזן. רצוי לקחת עם הארוחה.
10 מ"ג לרוב מספיקים לספורטאים השוקלים עד 85 ק"ג, ובמשקלים הכבדים יותר יש המגבירים את המינון לטווח של 20 עד 30 מ"ג ליום, אך לא יותר מזה!!!
בקרב נשים, המינון השכיח של RAD-140 הוא 5-15 מ"ג ביום, ומשך סייקל של 6 עד 10 שבועות.
אך גם מינונים נמוכים יותר עשויים להיות יעילים, כמו: מינון לגברים בטווח של כ- 5 ל-20 מ"ג ביום. ובנשים מינונים של כ- 2.5 מ"ג עד 10 מ"ג ביום.
בכל אופן אציין שלא רצוי לחרוג ממימון של כ-30 מ"ג ליום במיוחד כשאנו רוצים להימנע מתופעות לוואי כלשהן.
ישנם ספורטאים המשלבים אותו יחד עם Ostarine (MK-2866) ו- Ibutamoren (MK-677).
זמן מחצית החיים: מוערך בכ-20 שעות, לכן מנה אחת ליום מספיקה במטרה להבטיח פעולה אנבולית (12-18 שעות).
אציין כי ישנם ספורטאים שזקוקים ל-PCT לאחר השימוש בטסטולון ובעיקר עקב שימוש ארוך טווח ו/או מינונים גבוהים. (אך לא במינונים נמוכים של למשל 5 מ"ג ליום).
אך יש לומר שה- SARMs הם כימיקלים מחקריים שטרם קיבלו את אישור ה-FDA. כלומר, שתרופות אלו אינן נגישות לרכישה חוקית.
חברת Radius Health, שממנה קיבלה את שמה פיתחה את RAD-140 Testolone. למעשה זוהי אבקה בצבע אוף-וויט המסיסה במים שעד היום לא עברה ניסויים קליניים שלב 2 וכמובן לא אושרה ע"י ה-FDA. כלומר שהשימוש בטסטולון הינו אמפירי בלבד.
עם זאת, RAD-140 הוא מוצר פרמצבטי שנוצר במקור למטרות רפואיות/טיפוליות.
בנוסף הטסטולון נאסר ע"י הסוכנות העולמית למלחמה בסמים (WADA) ואיגוד האתלטיקה הלאומי (NCAA).
לסיכום ניתן לומר שהטסטולון משפר מסת שריר, משפר את הסיבולת, מסייע לשורף שומן מהר יותר, וגם מגביר את רמת הטסטוסטרון. אך עשוי ליצור גם תופעות לוואי, ובמינונים גבוהים דורש PCT.
בנוסף המינרלים מגנזיום ואבץ עשויים לשפר את העלייה הטבעית ברמות הטסטוסטרון בגוף לרבות היתרונות האנבוליים. ניתן להוסיף להם את הויטמינים D3 ו- B6 לשם פעילות סינרגיסטית.
טסטולון, הידוע גם בשם RAD-140, הוא מאפנן קולטן אנדרוגן סלקטיבי (SARM) אשר נחקר כעת עבור השימוש הפוטנציאלי שלו ביישומים רפואיים. הוא ידוע ביכולתו לעורר את צמיחת השרירים ולהגדיל את צפיפות העצם, מה שהופך אותו לבחירה פופולרית בקרב ספורטאים ומפתחי גוף.
עם זאת, חשוב לציין כי השימוש בטסטולון למטרות שיפור ביצועים אסור ברוב ארגוני הספורט. כמו בכל חומר, מומלץ להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הבריאות לפני ששוקלים את השימוש בטסטולון או בכל מוצר משפר ביצועים אחר.
טסטולון הידוע כמאפנן קולטן אנדרוגן סלקטיבי (SARM). המחקה את פעילות הטסטוסטרון בגוף. אנשים משתמשים בטסטולון כדי לשפר ביצועים אתלטיים וחוזק שרירים, לסרטן השד ולמטרות אחרות, אך אין הוכחות מדעיות טובות לתמוך בשימושים אלו.
טסטולון אינו חוקי בתוספי תזונה בארה"ב. טסטולון נאסר לשימוש ע"י הסוכנות העולמית למלחמה בסמים (WADA) ואיגוד האתלטיקה הלאומי (NCAA). השימוש בטסטולון עלול להוביל לתופעות לוואי, אציין שהיו דיווחים על התקף לב ופגיעה בכבד לאחר השימוש.
היפוגונדיזם הוא מצב מדאיג שהולך וגובר באוכלוסיית הגברים המזדקנת. טיפולי העבר בעזרת מתן טסטוסטרון אקסוגני, גורם לחשש מפני השפעות שליליות אפשריות שהובילו לחפש גישות טיפול חלופיות.
Enclomiphene citrate הוא הטרנס איזומר של clomiphene citrate, אנטגוניסט לא סטרואידי לקולטן לאסטרוגן המאושר ע"י ה-FDA לטיפול בתפקוד לקוי של השחלות בנשים. Clomiphene citrate שימש גם ללא התוויה לטיפול בהיפוגונדיזם משני בגבר, בעיקר למצבים של אי פוריות גברית.
תוצאות תומכות במסקנה ש-enclomiphene citrate מגביר את רמות הטסטוסטרון בסרום ע"י העלאת רמות ההורמון הלוטיניזי (LH) וההורמון הממריץ הזקיק (FSH), מבלי להשפיע לרעה על הזרע. היכולת לטפל במחסור בטסטוסטרון בגברים תוך שמירה על פוריות תומכת בתפקיד של אנקלומיפן ציטראט לטיפול בגברים שהטיפול בטסטוסטרון אינה אפשרות מתאימה.
היפוגונדיזם מוגדר כרמות נמוכות של טסטוסטרון בסרום הקשורות לתסמינים הכוללים ירידה בחשק המיני, בעיות זקפה, אובדן מסת שריר רזה, אובדן החיוניות ודיכאון. התסמינים הרגישים ביותר התומכים באבחון של היפוגונדיזם כוללים הפרעות זיקפה וירידה בחשק המיני.
בשנת 2006 Mulligan et al. ראה כי 40% מהגברים מעל גיל 45 הראו רמות נמוכות של טסטוסטרון בסרום.[4, 5]. אך יש המעריכים את השכיחות של היפוגונדיזם ב-5.6% בקרב גברים בגילאי 30-79, כאשר בוחנים גם את רמות הטסטוסטרון בסרום וגם את התסמינים.[6, 7]
ניתן לאפיין היפוגונדיזם עוד יותר כראשוני או משני בשל האטיולוגיה שלו. היפוגונדיזם ראשוני, הנובע מתפקוד לקוי של האשכים, יכול להיות גנטי או קשור לפגיעה באשך או עלבון אחר. היפוגונדיזם משני, לעומת זאת, נובע מהפרעה בציר ההיפותלמוס-היפופיזה-גונדאלי [8].
גורמים חשובים להיפוגונדיזם משני כוללים את תסמונת קלמן, השמנת יתר, תסמונת מטבולית וסוכרת מסוג 2.
נוכחות של רמות נמוכות של טסטוסטרון בסרום גם מגבירה את השומן, מה שגורם לבעיה זו.[9] טסטוסטרון הוא קריטי להתפתחות ותפקוד תקינים של מערכת הרבייה הגברית, וממלא תפקיד בהתפתחות המינית, בריאות הרבייה ותפקוד מיני אצל הזכר הבוגר.
בשנת 2016 נמצא שהיפוגונדיזם יכול להוביל לירידה בתשוקה המינית אצל גברים, שניתן לשפר עם טיפול, וכן דיווח כי אסטרוגנים ממלאים תפקיד מינורי בוויסות התשוקה המינית של גברים.[10] טסטוסטרון חשוב גם לשמירה על מסת שריר רזה, צפיפות העצם ופיזור השומן בגברים.[11]
טסטוסטרון אנדוגני מיוצר בעיקר בתאי ליידיג שבאשכים בגברים, אם כי בלוטות יותרת הכליה מייצרות גם כמויות קטנות.[13]
לפי הערכות, 80% מהאסטרדיול במחזור בגברים הוא תוצר של טסטוסטרון ארומטי.[14]
במחקר משנת 2013, Finkelstein et al. מצא שכאשר נחסמה ארומטיזציה של טסטוסטרון לאסטרדיול, ניתן לייחס את השינויים שנצפו בשקיעת השומן בגברים לירידה ברמות האסטרדיול, ולא לחוסר בטסטוסטרון בסרום, דבר המצביע על תפקיד חשוב לאסטרדיול בהומאוסטזיס.[15]
מעבר להרכב השומן, לאסטרוגנים יש גם תפקיד בתחלופת העצמות.[16,17] גם אסטרוגן וגם טסטוסטרון ממלאים תפקיד בתפקוד המיני ובחשק המיני הגברים.[15]
בעוד שהטסטוסטרון יורד באופן הקשור לגיל, בהתאם לשכיחות הולכת וגוברת של היפוגונדיזם כפונקציה של גיל, מינהל המזון והתרופות (FDA) הסיר לאחרונה היפוגונדיזם אידיופתי, הכולל היפוגונדיזם הקשור לגיל, מרשימת האינדיקציות לטסטוסטרון תרפי, והמליץ שרק גברים עם גורם ניתן לזהות יש לרשום להיפוגונדיזם (למעט הזדקנות) טסטוסטרון.[20]
לעומת זאת, בשנת 2014, סוכנות התרופות האירופית (EMA) הגיעה למסקנה כי לא קיים סיכון קרדיווסקולרי שלילי בגברים עם TTh והמליצה להמשיך בטסטוסטרון בגברים היפוגונאדליים ללא הנחיות ספציפיות.[21]
טיפול בטסטוסטרון אקסוגני קשור למספר תופעות לוואי, השכיחות שבהן הן אריתרוציטוזיס, רמות אסטרוגן גבוהות בסרום, שינויים בשומנים בדם ואי פוריות.[2] הוצע גם סיכון קרדיווסקולרי מוגבר בגברים המשתמשים בטסטוסטרון אקסוגני, אם כי עדיין חסרות ראיות באיכות גבוהה הבודקות קשר זה.
אסטרטגיות לטיפול בהיפוגונדיזם שאינם בהתוויה קלינית.
בנוסף לטסטוסטרון תרפי, זמינות אסטרטגיות פרמקולוגיות אחרות ההן אינן בהתוויה רפואית לגירוי ייצור טסטוסטרון אנדוגני. אלה כוללים מאפננים סלקטיביים של קולטני אסטרוגן (SERMs), מאפננים קולטן אנדרוגנים סלקטיביים (SARMs) ומעכבי ארומטאז (AI). {22, 23}
בפרקטיקה הקלינית, נעשה שימוש ב-AIs מהדור השלישי כגון: לטרוזול (letrozole) ואנסטרוזול (anastrozole) בשל הספציפיות הגבוהה יותר שלהם לארומטאז בהשוואה לתרופות מהדור הראשון, מה שמתרגם לפחות תופעות לוואי.[24]
דיכוי ייצור אסטרדיול מגביר את רמות LH, FSH וטסטוסטרון במחזור הדם.[25]
קלומיפן ציטראט הוא ה-SERM הנפוץ ביותר המשמש לטיפול בהיפוגונדיזם שניוני, חוסם את קישור האסטרוגן לקולטנים בהיפותלמוס ומגביר את שחרור הגונדוטרופין, וכתוצאה מכך לגירוי אשכים מוגבר וייצור טסטוסטרון.[26]
SERMs ומעכבי ארומטאז עשויים להיות שימושיים במיוחד בטיפול בהיפוגונדיזם הקשור להשמנה בגלל הרמות הגבוהות של ארומטאז ברקמת השומן וההשפעה שיש לתרופות אלו הן על ציר ה-HPG והן על הפיכת טסטוסטרון לאסטרוגן.[27]
קלומיפן עשוי להיות תוספת שימושית לירידה במשקל אצל גברים שמנים, בהתחשב בממצא משנת 2013 שלירידה במשקל לטווח ארוך יש מתאם עם עלייה ברמות הטסטוסטרון בסרום.[28]
טמוקסיפן, אגוניסט אסטרוגן חלקי, שימש גם להגברת רמות הגונדוטרופין.[29] אמנם ישנם מחקרים (קטנים) רבים התומכים בשימוש ב-SERMs בטיפול נלווה של היפוגונדיזם.
Enclomiphine citrate (שם מסחרי Androxal®), (E)-2-(p-(2-Chloro-1,2-Diphenylvinyl)phenoxy)triethylamine הוא אנטגוניסט לקולטן אסטרוגן פומי, לא סטרואידי, המקדם ייצור טסטוסטרון באשכים ע"י השפעה על קולטנים האסטרוגן בהיפותלמוס, ובכך מונעים משוב שלילי.[31, 36]
Enclomiphene citrate דומה ל-clomiphene citrate המאושר ע"י ה-FDA, אך שונה בהיעדר ה-cis isomer, zuclomiphene, המצוי ב-clomiphene citrate.[37] נחשב כי אנקלומיפן מתחרה עם האסטרוגן על אתרי הקישור לקולטן לאסטרוגן, מה שמגביל את דיכוי שחרור גונדוטרופין.
בנשים זה מוביל לביוץ, ובגברים מעלה את רמות הטסטוסטרון ע"י העלאת רמות LH ו-FSH. נכון לעכשיו, ישנם SERMs אחרים בשוק לרבות טמוקסיפן, אשר מיועד לטיפול בסרטן השד; רלוקסיפן, המשמש למניעת אוסטאופורוזיס, וקלומיפן ציטראט.[38]
אנקלומיפן כִּימִיָה: ניתן לסנתז אנקלומיפן כאיזומר בודד באמצעות מספר גישות. התגובה של הורנר-וודסוורת-אמונס משתמשת בפוספונטים 4-הידרוקסי-בנזופנון שהגיבו עם N-(2-כלורואתיל)-דיאתילאמין כדי ליצור פניל-אתר אשר לאחר מכן זורמים ברפלוקס עם דימתיל כלורו (פניל מתיל-פוספונט) ב-tetrahydrofuran כדי להניב אנקלומיילפן וסטריאומיילפן. [39]
אנקלומיפן פרמקודינמיקה, פרמקוקינטיקה ומטבוליזם: Enclomiphene נספג במהירות ובעל זמן מחצית חיים של כ-10 שעות. רמת יציבות שאינה תלוית מינון הייתה מקסימלית במינון של 25 מ"ג ליום.[40] בשנת 2013 Wiehle et al. פרסם מחקר אקראי, חד סמיות, שלב II בו נרשמו 48 גברים עם רמות טסטוסטרון <350 ng/dL ורמות LH נמוכות עד נורמליות (<12 IU/L) במטרה לפתח פרופילים פרמקודינמיים ופרמקוקינטיים עבור enclomiphene.[31] במחקרים פרמקוקינטיים, נמצא כי ריכוז תרופות מרבי בסרום לאחר מנה בודדת של enclomiphene הושג 2-3 שעות לאחר בליעת התרופה, ולאחר מכן סילוק מסדר ראשון.
כמו כן, היו עדויות להצטברות תרופה ברקמות, שכן רמות הסרום לא חזרו לקו הבסיס תוך 24 שעות ממתן המינון. זה יוחס לאנטי-הורמון או להשפעה בלתי מוגדרת על ציר ה-HPG.
בנוסף, עליות ברמות ה-enclomiphene בסרום לא תאמו באופן זמני את הפרשת LH, שהייתה מוגברת באופן אחיד, אך משתנה. בסך הכל, המחקר מצא ש-enclomiphene העלה את רמות הטסטוסטרון תוך העלאת רמות FSH ו-LH. עליות אלו נמשכו לפחות 7 ימים לאחר הפסקת התרופה, מה שמעיד על משך יעילות ארוך יותר ממה שציפו בעבר בהתחשב בפרופיל הפרמקוקינטי של התרופה.[31]
יעילות קלינית ומחקרים ראשוניים: ניסויים ראשוניים בבעלי חיים של אנקלומיפן נערכו ע"י Repros Theraputics על בבונים. החיות קיבלו 1.5 מ"ג/ק"ג ליום של זוקלומיפן, אנקלומיפן או קלומיפן במשך 12 ימים עם מדידות הורמונים בסרום לאחר 0, 12 ו-19 ימים.[32, 41, 42].
המחקר מצא שזוקלומיפן לא העלה משמעותית את הטסטוסטרון בסרום, אלא שהאנקלומיפן וגם הקלומיפן כן.
באופן מפתיע, בבונים שטופלו בזוקלומיפן חוו גם עלייה של 22% ברמות הכולסטרול בסרום. בעוד שקלומיפן העלה את רמות הטסטוסטרון מקו הבסיס של 170 ננוגרם/ד"ל ל-559 ננוגרם/ד"ל (p=0.03), בבונים שטופלו באנקומיפן הייתה עלייה גדולה עוד יותר בטסטוסטרון (170 ננוגרם/ד"ל ל-1,144 ננוגרם/ד"ל, p=0.03) עם ירידה של 8% ברמות הכולסטרול בסרום.
בעוד שההשערה ש-enclomiphene וגם clomiphene יעלו טסטוסטרון בסרום נתמכה, לא נצפו עליות מובהקות סטטיסטית ברמות LH או FSH.
בשנת 2013 קמינצקי וחב'. חקר אנקלומיפן בהשוואה לטסטוסטרון בטיפול בהיפוגונדיזם במחקר אקראי, פתוח, שלב IIb, שרשם 12 גברים היפוגונדאליים. עלייה משמעותית ומתמשכת ברמות הטסטוסטרון בקרב הגברים בשתי הקבוצות נצפתה בשלושה חודשי טיפול. מבין הגברים שקיבלו טסטוסטרון, לאף אחד מהם לא היו ריכוזי זרע מעל 12 מיליון/מ"ל לאחר שלושה חודשי טיפול, בניגוד לגברים שקיבלו אנקלומיפן ציטראט, שבהם לאף משתתף לא הייתה ספירת זרע מתחת ל-75 מיליון למ"ל. ספירת הזרע הממוצעת בקרב גברים שקיבלו אנקלומיפן ציטראט הייתה 176 מיליון/מ"ל (p=0.004). בנוסף, רק גברים שקיבלו אנקלומיפן חוו עלייה ברמות LH ו-FSH. מחקר זה הציע ש-enclomiphene עשוי לייצג אפשרות טיפול טובה יותר בגברים היפוגונאדליים המעוניינים לשמר פוריות, אך הוגבל עקב גודל מדגם קטן.[43]
מחקר אקראי, שלב IIb, כפול סמיות למינון פומי, ומבוקר פלצבו ע"י Wiehle וחב'. בשנת 2014 מצאו תוצאות דומות. החוקרים רשמו 124 נבדקים גברים, כאשר 73 השלימו את המחקר. קריטריוני ההכללה כללו גברים שאובחנו עם היפוגונדיזם משני תוך שימוש בשתי מדידות של טסטוסטרון בסרום של פחות מ-250 ננוגרם/ד"ל. גברים ראו עלייה משמעותית ברמות הטסטוסטרון בסרום כשהם קיבלו טסטוסטרון (עלייה מקו הבסיס של 210 ng/dL ל-462.6 ng/dL לאחר 3 חודשים, p<0.05), 12.5 מ"ג של enclomiphene citrate (עלייה מקו הבסיס של 217.2 ng/dL ל-471). ng/dL לאחר 3 חודשים, p<0.05) ו-25 מ"ג של enclomiphene citrate (עלייה מקו הבסיס של 209.8 ng/dL ל-405.8 ng/dL לאחר 3 חודשים, p<0.05). נמצאו אצל גברים שקיבלו טסטוסטרון ירידות הן ב-LH (3.9 mIU/mL עד 1.4 mIU/mL, p<0.05) והן ב-FSH (6.0 mIU/mL עד 2.4 mIU/mL, p<0.05) במשך שלושה חודשי טיפול. לעומת זאת, רמות LH ו-FSH עלו אצל גברים ב-enclomiphene, כאשר גברים על 25 מ"ג של enclomiphene רואים את העלייה הגדולה ביותר ב-LH (5.3 עד 11.9 mIU/mL p<0.05) ו-FSH (9.4 עד 14.9 mIU/mL p<0.05) . בדומה למחקר קמינצקי, מחקר זה הראה גם שימור של צפיפות הזרע אצל גברים על אנקלומיפן.[34]
לימודי שלב III: בשנת 2015 Kim et al. בדק את ההשפעות של enclomiphene על רמות ההורמונים בסרום וספירת זרע בשני מחקרים אקראיים, כפול סמיות, מבוקרי פלצבו שלב III, בהם נרשמו 265 גברים בני 18-60 עם עודף משקל עם היפוגונדיזם משני, והשוו גברים שטופלו בטסטוסטרון ג'ל, enclomiphene citrate או פלסבו. גברים בקבוצות טסטוסטרון ג'ל ו-enclomiphene citrate השיגו רמות טסטוסטרון בטווח הנורמלי במהלך הטיפול. במחקר מאוחד זה, שוב נמצא כי טיפול ב-enclomiphene שומר על ספירת זרע, עם שינוי של 11.7% בצפיפות הזרע בקבוצת מחקר אחת שטופלה ב-enclomiphene citrate (n=41) ושינוי של 15.2% בקבוצת המחקר השנייה שקיבלה גם enclomiphene citrate. לעומת זאת, גברים בקבוצות הטסטוסטרון של שני המחקרים הראו ירידה ניכרת בספירת הזרע (-56.6% בקבוצה אחת שטופלה בטסטוסטרון (n=43) ו-32.8% בשנייה (n=42)). [44]
יעילות קלינית: הטיפול בהיפוגונדיזם מכוון לעיתים קרובות להעלאת רמות הטסטוסטרון בסרום וכן לשיפור תסמיני ההיפוגונד. היעילות של טסטוסטרון מבחינה זו מבוססת היטב. בכל הנוגע להשפעה על ציר ה-HPG, ההשפעות של clomiphene ו-enclomiphene מבוססות היטב. לעומת זאת, קיים מיעוט של נתונים הבוחנים את היתרונות הסימפטומטיים של SERMs בגברים היפוגונאדליים. מחקר משנת 2013 של Lim et al. עקבו אחר 5 גברים עם אי ספיקת כליות כרונית ואי ספיקת אנדרוגנים שטופלו ב-100 מ"ג של clomiphene citrate במשך 5-12 חודשים. כל 5 המשתתפים במחקר חוו עלייה בחשק המיני, בעוצמה מינית ותחושה כללית של רווחה. [45]
מחקר משנת 2014 של Ramasamy et al. לא מצא הבדל בשיעורי שביעות הרצון של המטופלים בין גברים על זריקות טסטוסטרון, ג'לים, אלו שקיבלו clomiphene citrate, ואלו שלא קיבלו טיפול, למרות שמטופלים על clomiphene וטסטוסטרון ג'לים ראו עלייה קטנה יותר ברמות הטסטוסטרון בסרום בהשוואה לאלו שקיבלו טסטוסטרון בהזרקה. [46]
לרוע המזל, אף אחד מהמחקרים שבדקו את ההשפעות של אנקלומיפן לא העריך שיפור סימפטומטי או איכות חיים באמצעות מדדים מאומתים. עם זאת, סביר להניח שגברים הנוטלים אנקלומיפן ירוויחו באופן דומה לאלו הנוטלים קלומיפן ציטראט.
בטיחות וסבילות: בעוד שהשפעות שליליות של אנקלומיפן לא נחקרו ישירות, נראה כי אנקלומיפן נסבל היטב עם מעט השפעות שליליות. מבין הניסויים בשלב II/III של enclomiphene citrate, תופעות הלוואי שדווחו כללו רמות גבוהות של אסטרדיול, כאבי ראש ואי נוחות בבטן. נסבל היטב אצל נשים. תופעות הלוואי השכיחות כוללות שטיפה וסומטורית, התפשטות אגן ונפיחות, בחילות והקאות, רגישות בשדיים, הפרעות ראייה וכאבי ראש. כמו כן דווח על הרחבת שחלות ודימום רחם. עדויות אנקדוטיות מצביעות על כך ששימוש ארוך טווח ב-clomiphene בנשים נמצא בקורלציה עם עלייה בכולסטרול בסרום, אם כי לא ניתן לקבוע מתאם ישיר עם העדויות הנוכחיות. פחות מ-1% מהנשים חוות כאבי בטן חריפים, תיאבון מוגבר, עצירות, דרמטיטיס, שלשולים, דיכאון, עייפות, נשירת שיער, תדירות השתן, נדודי שינה ותנודות במשקל בעת שימוש בקלומיפן. [38, 47, 48] עם זאת, השפעות הטווח הארוך של אנקלומיפן נותרו בלתי ידועות.
רגולציה: Clomiphene אושר ע"י ה-FDA בשנת 1976 לטיפול באי פוריות נשית והוא משמש מחוץ להתוויה זאת גם לטיפול בגברים עם היפוגונדיזם ו/או אי פוריות. Clomiphene לא אושרה ע"י ה-FDA לשימוש בגברים, כלומר שהוא משמש לטיפול בהיפוגונדיזם ללא התוויה רפואית זאת.
Enclomiphene citrate נמצא בבדיקה של ה-FDA מאז 2007, כאשר הוא לא אושר לטיפול בהיפוגונדיזם משני מכיוון שה-FDA לא ראה בעלייה ברמות הטסטוסטרון בלבד כהוכחה מספקת לטיפול שאינו טסטוסטרון להיפוגונדיזם.
ה-FDA דחה גם נורמליזציה של LH ושיפורים באיכות החיים כאינדיקציות לשימוש ב-enclomiphene. ה-FDA היה מוכן לשקול מחדש את התרופה על בסיס פוריות (כפי שנמדד לפי ספירת זרע) ולטיפול בתסמונת מטבולית ובהיפוגונדיזם הקשור להשמנה, לאור ההשפעה החיובית של טיפול בטסטוסטרון על פרמטרים מטבוליים והשמנה קרביים.
לאחרונה, בנובמבר 2015, בוטלה פגישה שתוכננה לבחון את יישום התרופה החדשה (NDA) בגלל חששות לגבי שיטת האימות הביואנליטית שעלתה במהלך השלבים המאוחרים של סקירת ה-NDA.[49] בשלב זה, עתידו של אנקלומיפן אינו ברור.
לסיכום: אנקלומיפן ציטראט יעיל בהעלאת רמות הטסטוסטרון בסרום אצל גברים היפוגונאדליים, כמו גם בשמירה על ספירת זרע [34, 43]
בעוד שמחקרים רבים הראו כי אנקלומיפן עדיף על טסטוסטרון בשימור פרמטרי זרע, עד כה לא הושווה אנקלומיפן ישירות עם clomiphene, שנותרה אפשרות גנרית זולה יותר.
יתר על כן, ההשפעה של enclomiphene על תסמיני היפוגונדיזם נותרה לא ידועה, מה שמגביל את היכולת להמליץ על התרופה כטיפול בהיפוגונדיזם.
עם זאת, אם ההשפעות של enclomiphene על תסמינים היפוגונדליים דומות לאלו של clomiphene, אז יתכן של-enclomiphene אין את ההשפעה הייחודית באמת על היפוגונדיזם שתגרום לו להיות מעולה.
טסטוסטרון הוא הורמון המין הגברי שמיוצר בעיקר באשכים לגברים ובשחלות ובלוטות יותרת הכליה בנשים. הטסטוסטרון חיוני להתפתחות הגופנית ולמאפייני מין גבריים.
טסטוסטרון חיוני לתהליכים רבים ושונים בגוף, כמו למשל: פיתוח מסת שריר (כך מונע סרקופניה) ועצם (מונע אוסטאופורוזיס), צמיחת שיער הזקן וערווה, התפתחות של קול עמוק יותר - גברי, לבידו, מצב רוח טוב ומניעת דיכאון, זיכרון מילולי ויכולת חשיבה.
ישנם סוגי אסטרים רבים ושונים: ולכל אסטר יש את זמן מחצית החיים שלו. אם נצמיד לטסטוסטרון אסטר המשתחרר לאט, הדבר יגרום לו פעילות ארוכה יותר, וגם תחילת ההשפעה תהייה איטית יותר.
למשל, טסטוסטרון פרופיונאט (כלומר טסטוסטרון הקשור לחומצה פרופיונית) ישתחרר ויעבר לזרם הדם ולפעילויות מטבוליות במהירות רבה יותר בהשוואה לטסטוסטרון סיפיונאט (טסטוסטרון הקשור למולקולת הסיפיונאט)
כיצד ה- IGF-1 פועל? ה-IGF-1 פועל בדומה לאינסולין, הוא מוריד את רמות הסוכר בדם, על כן יש להיזהר מהיפוגליקמיה (תת סוכר בדם).
כמו כן, ישנן ראיות המצביעות על כך כי ה- IGF-1 יכול לגרום להיפרפלזיה (התפצולות התא לשניים). כלומר שהדבר עשוי לגרום לעלייה במספר תאי השרירים הגוף. כלומר שמדובר כאן בגורם המשפיעה על הגנטיקה שלנו.
סארמס Selective Androgens Receptor Modulators
LGD4033 ידוע גם כ- LIGANDROL, הינו סארם אנאבולי חזק מאוד, הידוע כמגביר באופן מהיר את מסת השריר והכוח.
LGD גורם לתוצאות טובות בהגדלת מסת שריר ופחות יעיל לחיטוב.
גורם לירידה בייצור הטסטו' בגבר.
מינון אופטימלי: 10-20mg ליום.
זמן מחצית חיים: 24-36 שעות.
MK677 המכונה גם IBUTAMOREN הוא אנלוג של ההורמון גרלין - הורמון הרעב ומגרה את שחרורו של הורמון הגדילה מבלוטת ההיפופיזה שממוקמת המוח.
מינון אופטימלי: 25 מ"ג ביום.
זמן מחצית חיים: 24 שעות.
(GW501516 (CARDARINE מגביר רמות אנרגיה באימון. בשל ההשפעות הסינרגיסטיות לאיבוד שומן, תוך הגברת הסיבולת, לכן הוא ידוע בעיקר כשורף שומן.
ישנם דיווחים על יכולתו של ה-CARDARINE להגביר את המטבוליזם וספציפית את הכושר הגופני, לכן יעיל לשיפור ביצועי סיבולת בקרב ספורטאים.
מינון אופטימלי: 10-20 מ"ג ביום.
זמן מחצית חיים: 20-24 שעות.
YK11 מקדם את הצמיחה של תאי שריר חדשים. יש לומר שמבחינה כימית הוא קרוב יותר לסטרואיד סינתטי.
במקום לפעול על קולטנים אנדרוגנים, הוא מעכב מיוסטטין. המיוסטטין מווסת את גדילת השריר, לכן היעכבות של המיוסטטין, מונע את הגבלת גדילת מסת השרירים.
בכל אופן חסרים מחקרים קליניים משמעותיים.
מינון אופטימלי: 10 מ"ג ביום.
זמן מחצית חיים: 6-10 שעות.
RAD140 ידוע גם בשם טסטולון, בעל השפעה מרשימה על בניית מסת שריר, ואפילו גדולה יותר מאלו של ה- LGD4033. שפותח ע"י Radius Health, Inc. לשימוש בטיפול תחליפי אנדרוגנים.
למרות המאפיינים האנבולים הגבוהים שלו, באופן יחסי פחות שכיח מצב של דיכוי טסטוסטרון משמעותי.
בדיקות קליניות מראות ש- RAD140 נוגד את הגדלת הערמונית, ועשוי להפגין תכונות נוירו פרוטקטיביות, ונוירו רגנרטיביות.
בפעולות נוירו-פרוטקטיביות הרלוונטיות למחלת אלצהיימר ולמחלות ניווניות הקשורות. {1}בנוסף לטסטולון יכולת למזער משמעותית את הרס התאים לאחר אירוע מוחי.
חלק מהיתרונות הפוטנציאליים הם טיפול במצבים כמו דלדול שרירים (סרקופניה) ואיבוד מסת עצם - אוסטיאופורוזיס.
מתן אוראלי של RAD140 עיכב באופן משמעותי את הצמיחה שמקורה בסרטן השד עקב דיכוי פעילות האסטרוגן על הרקמה. {2, 3, 4}
תופעות לוואי של RAD140: מחקר אחד הראה פגיעה בכבד שנגרמה ע"י השימוש בטסטולון. {5}לעיתים נדירות נצפו גם כאבי ראש, בחילות ואפילו עלייה באגרסיביות.
נראה ש- RAD-140 בטוח יותר מטיפול תחליפי בטסטוסטרון (TRT) בחולדות.{6}
RAD 140 העלה מעט את מסת השריר הרזה, ע"י מיקוד לקולטני אנדרוגנים ברקמת השלד. {7}
Testolone אינו מומר לאסטרוגן ו/או לדיהידרוטסטוסטרון (DHT), כלומר שתופעות לוואי כמו נשירת שיער וערמונית מוגדלת שואפות לאפס.
* אציין שמרבית המחקרים נעשו בחולדות ולא בבני אדם.
מינון שכיח בקרב ספורטאים נא בטווח של 10 ועד 30 מ"ג ביום. משך סייקל שלרוב אורך כ- 8 עד 12 שבועות. בהמשך הפסקה של לפחות כחודש לתת למערכות הגוף להתאזן.
מומלץ לקחת עם הארוחות או אחריהן ולפחות 30-40 דקות לפני אימוני התנגדות, ו/או אימון אירובי ו/או אימוני כוח.
בקרב נשים, המינון השכיח של RAD-140 הוא 5-15 מ"ג ביום, ומשך סייקל של 6 עד 10 שבועות.
אך גם מינונים נמוכים יותר עשויים להיות יעילים, כמו: מינון לגברים בטווח של כ- 5 ל-20 מ"ג ביום. ובנשים מינונים של כ- 2.5 מ"ג עד 10 מ"ג ביום.
בכל אופן אציין שלא רצוי לחרוג ממימון של כ-30 מ"ג ליום במיוחד כשאנו רוצים להימנע מתופעות לוואי כלשהן.
ישנם ספורטאים המשלבים אותו יחד עם Ostarine (MK-2866) ו- Ibutamoren (MK-677).
זמן מחצית חיים: 12-18 שעות.
אציין כי ישנם ספורטאים שזקוקים ל-PCT לאחר השימוש בטסטולון ובעיקר עקב שימוש ארוך טווח ו/או מינונים גבוהים.
לסיכום ניתן לומר שהטסטולון משפר מסת שריר, משפר את הסיבולת, מסייע לשורף שומן מהר יותר, וגם מגביר את רמת הטסטוסטרון.
טרנבולון אצטט סונתז לראשונה בשנת 1963 ואושר ע"י תעשיית בעלי החיים כמקדם צמיחה עבור בקר בתחילת שנות ה-70.
היצרן המקורי של טרנבולון אצטט הפסיק את הייצור במהלך שנות ה-80 המאוחרות, ועבר לייצור של כדורים בשם Finaplix. כדורים אלו נועדו להגדיל את מסת השריר ואת הרקמה הרזה של הבקר לפני השחיטה כדי להגביר את הרווחיות של בעלי חיים כאשר הם נמדדים בסך הקילוגרמים של בשר שנמכרו.
טרנבולון הוא אנדרוגן וסטרואיד אנבולי (AAS) מקבוצת הננדרולונים. התכשיר טרנבולון מצוי כקשור לרוב ל-3 אסטרים, לרבות:
טרנבולון אצטט משמש ברפואה וטרינרית בבעלי חיים כדי להגביר את צמיחת השרירים והתיאבון, בעוד טרנבולון הקסהידרופנזילקרבונט שימש בעבר מבחינה קלינית גם בבני אדם, אך כעת אינו משווק יותר.
3. טרנבולון אננתאט - trenbolone enanthate למרות שהוא אינו מאושר לשימוש קליני או וטרינרי, טרנבולון אננתאט נמכר לעתים בשוק השחור תחת הכינוי Trenabol.
ספורטאים ובעיקר בודיבילדרים משתמשים בשלושת הגרסאות, הגרסאות הארוכות של נרנבולון אננתאט והקסהידרופנזילקרבונט, אך גם בגרסה הקצרה טרנבולון אצטט.
תופעות לוואי של טרנבולון
ספורטאים עלולים לחוות אירוע שנקרא "שיעול טרן" זמן קצר לאחר או במהלך הזרקה, כאשר המשתמש חווה התקף שיעול אלים וקיצוני, שיכול להימשך מס' דקות.
תופעות הלוואי של טרנבולון כוללות תסמינים כמו אקנה, צמיחת שיער מוגברת בגוף, נשירת שיער בקרקפת, שינויים בקול וחשק מיני מוגבר. זאת אחת הסיבות שהטרן לא מומלץ לנשים למטרות שיפור מבנה הגוף או הביצועים.
בנשים עשויה להווצר העמקת קול, הירסוטיזם, הגדלת הדגדגן.
התרופה היא אנדרוגן סינתטי וסטרואיד אנבולי ומכאן שהיא אגוניסט של הקולטן לאנדרוגן, המטרה הביולוגית של אנדרוגנים כמו טסטוסטרון ודיהידרוטסטוסטרון (DHT). יש לו השפעות אנבוליות חזקות והשפעות אנדרוגניות מאוד, כמו גם השפעות פרוגסטוגניות חזקות והשפעות גלוקוקורטיקואידים חלשות.
הטרן מדכא ייצור טסטוסטרון טבעי; כלומר, יש לו פוטנציאל לגרום להיפוגונדיזם. וכמובן ישנן תופעות לוואי אחרות בדומה ליתר הסטרואידים אנדרוגנים אנאבולים.
פרמקודינמיקה של טרנבולון
טרנבולון בעל השפעות אנבוליות ואנדרוגניות חזקות. לאחר חילוף החומרים, לאסטרים של טרנבולון יש השפעה של הגברת ספיגת יוני האמוניום ע"י השרירים, מה שמוביל לעלייה בקצב סינתזת החלבון.
עשויות להיות לו גם השפעות משניות של גירוי תיאבון והפחתת קצב הקטבוליזם, בדומה לכל הסטרואידים האנבוליים.
מחקר בחולדות הראה שטרנבולון גורם לביטוי גנים של הקולטן לאנדרוגן חזק לפחות כמו דיהידרוטסטוסטרון (DHT). עדויות אלו נוטות להצביע על כך שטרנבולון יכול לגרום לעלייה במאפייני המין השניוניים של גברים ללא צורך בהמרה לאנדרוגן חזק יותר בגוף.
לטרנבולון עוצמה גבוהה פי חמישה מזו של טסטוסטרון. טרנבולון נקשר גם עם זיקה גבוהה לקולטן הפרוגסטרון, טרנבולון נקשר גם לקולטן הגלוקוקורטיקואידים.
בדומה לסטרואידים אנדרוגנים רבים אחרים, לטרנבולון יש את היכולת לייצר גורם גדילה דמוי אינסולין (IGF-1). הורמון זה המיוצר באופן טבעי על בסיס חלבון משפיע על כל תא בגוף של אורגניזם וממלא תפקיד גדול בהתאוששות והצערת השרירים. צמיחה מהירה של שרירים ופיצול תאים בהשוואה מתאפשרת באמצעות מתן טרנבולון בהשוואה לסטרואידים אנדרוגנים אחרים.
לטרנבולון מגביר את ספירת תאי הדם האדומים. עם כמות גדולה יותר של תאי דם אדומים, החמצון בדם משופר. המאפשר סיבולת שרירית משופרת ולכן מקדם קצב התאוששות מהיר יותר. טרנבולון מסוגל לעכב גלוקוקורטיקואידים כגון: קורטיזול (כלומר פעילות אנטי-קטבולית).
התכונות של גלוקוקורטיקואיד הן הפוכות מאנדרוגנים שכן דלדול רקמת השריר והעלייה בשומן מקודמים. מתן טרנבולון מפחית את הייצור של הורמונים גלוקוקורטיקואידים.
הורמון גדילה אנושי רקומביננטי (Recombinant human growth hormone או בקיצור: RHGH) נמצא ברשימת החומרים האסורים. ככל הנראה התרכובת משמשת להשפעה האנבולית הפוטנציאלית על פיתוח השרירים, וגם בשילוב עם תרופות אחרות (אנדרוגנים, אריתרופויטין וכו').
שתי גישות שהוצעו להתגבר על בעיה זו הן: השיטה העקיפה, המודדת שילוב של מספר גורמים במפל הביולוגי שנפגע ממתן GH; והשיטה הישירה, המודדת את ההבדל בין הצורות המסתובבות לרקומביננטיות (המיוצגות ע"י הצורות הייחודיות של 22 KD) של הורמון גדילה.
הורמון הגדילה האנושי (HGH) הינו הורמון פפטידי המופרש באופן טבעי המופרש ע"י בלוטת יותרת המוח (pituitary gland).
למרות שההורמון בגוף די הטרוגני, המרכיב העיקרי מורכב מ-191 חומצות אמינו, המתוארות ע"י שני קשרי דיסולפיד ומגיעים למולקולרית משקל של 22 kDa.2,3
בעבר, המקור היחיד להורמון גדילה אנושי - HGH היה מאנשים נפטרים, אך הזיהום שהוביל למחלת יעקב קרויצפלד - הפכה את סוג זה של טיפול למיושן.
בשנת 1985 פותחה HGH רקומביננטית (RHGH) באמצעות הנדסה גנטית ושימשה עם תוצאות טובות לטיפול בחולים עם מחסור ב- HGH - המאפשר צמיחת הגוף וגדילה העצמות והשפעה על קומתו הסופית של המטופל.
לצורה זו של HGH יש רצף זהה להורמון 22 kDa באופן טבעי. השימוש לרעה נחשד בספורט בגלל תכונותיו האנבוליות. ספורטאים ומפתחי גוף טוענים כי HGH מגדיל את מסת הגוף הרזה ומקטין את מסת השומן.
השימוש ב- HGH בספורט כיום אינו מבוסס רק על תכונותיו האנבוליות, אלא גם על השפעתו על חילוף החומרים הפחמימות והשומן. RHGH נמצא בשחיינים וגם בשחקנים המשתתפים באירועי ספורט גדולים.
הפדרציות הבינלאומיות והוועדה האולימפית הבינלאומית היו HGH ברשימת התרכובות האסורות מאז 1989, אז התברר כי פיתוח מוצרי ביוטכנולוגיה המבוססים על רקומבינציה של ה- DNA הפך HGH להרבה יותר קל בשווק הרגיל והשחור.
ברשימה האסורה של 2006, HGH ברשימה תחת מחלקה S2 של הורמונים וחומרים קשורים. אריתרופויטין (EPO) וקורטיקוטרופין כמו גם גורם צמיחה דמוי אינסולין (IGF) –1 ואינסולין שייכים גם לאותה קטגוריה של הורמונים פפטידים.
הורמון גדילה ופעילות גופנית
ההשפעה של פעילות גופנית אקוטית על ייצור הורמון הגדילה בגוף תוארה באופן נרחב בספרות. {1} ריכוז HGH בדם עולה עם הזמן לעוצמת עבודה נתונה ויכול לגדול פי 10 במהלך פעילות גופנית ממושכת.
במהלך פעילות גופנית אינטנסיבית יותר (עם הצטברות של לקטט ב- 70% מקסימום VO2 לתקופה קצרה לטווח קצר כ- 10-20 דקות) HGH יגדל פי 5-10.8 עם משך פעילות גופנית קצר, רמות GH בדרך כלל יגיעו לשיא של 15 –30 דקות לאחר התרגיל.
יתר על כן, נראה כי תגובת HGH קשורה יותר לעוצמת השיא של התרגיל מאשר לתפוקת העבודה הכוללת .{2} אימוני סיבולת מגבירים בדרך כלל את השחרור הפולסילי של הורמון הגדילה, ומעלים את הורמון גדילה. כאשר האימונים קשה מאוד ומעל הסף האירובי. {3}
מלבד עלייה הקשורה באימון, הפרשת HGH יכולה להיות מושפעת מגורמים אחרים למשל:
הפרשת הורמון הגדילה יורדת במצבים של: 1. השמנת יתר, 2. תזונה עשירה בפחמימות, 3. צריכה של אגוניסטים אדרנרגיים β22.
לפיכך, קשה להבדיל בין העלייה הפיזיולוגית ברמות HGH שנראה באימון לבין מה שעשוי להיות ממתן HGH חיצוני (כמו סמים בספורט). בעיה זו הופכת את הגישה הכמותית גרידא של מדידה ישירות לסך הכל המחזור המסתובב שאינו אפשרי במקרה של סמים, למעט אם תנאי איסוף הדגימות הביולוגיות נבדקות היטב.
השפעת הורמון גדילה אנושי בגוף
תאים סומטוטרופים המצויים בבלוטת ההיפופיזה הקדמית מפרישים הורמון גדילה אנושי (hGH) בצורת פעימות. ההפרשה מווסתת ע"י שני פפטידים היפותלמוס, הורמון משחרר הורמון גדילה (growth hormone releasing hormone), הממריץ הפרשת hGH, וסומטוסטטין (somatostatin), המעכב את הפרשת hGH ע"י ויסות ופעילות אנטגוניסטית. hGH מפעיל את ההשפעות הביולוגיות שלו על תאי המטרה ע"י קישור לקולטנים ספציפיים הקיימים בכל הגוף.
הפרשת hGH מעט גבוהה יותר בנשים מאשר בגברים,{4} עם הרמות הגבוהות ביותר שנצפו בגיל ההתבגרות. ההפרשה פוחתת עם הגיל בכ-14% לעשור.{5}יתרה מכך, ההפרשה משתנה בהתאם למצבים פיזיולוגיים ופתולוגיים תקינים.
רמות hGH גבוהות יותר במהלך שנת גלים איטיים ומוגברות ע"י פעילות גופנית, מתח, חום, צום ועם צריכה של מספר חומצות אמינו (כמו: לאוצין, ארגינין, אורניטין). תרופות מסוימות, כגון: קלונידין, l-dopa ו-γ-hydroxybutyrate, מגבירות את הפרשתו, וכך גם אנדרוגנים ואסטרוגנים.
hGH מפעיל את השפעותיו דרך תאי מטרה ע"י קשירה לקולטני ממברנה ספציפיות המצויות בכל הגוף.{6}יש לו השפעות ישירות ועקיפות על הרקמות, ההשפעות העקיפות מתווכות ע"י הורמון שניקרא: Insulin-like growth factors 1 או בקיצור: IGF-1, שנוצר בכבד בתגובה להורמון הגדילה. {7}
טיפול הורמון גדילה
שימוש טיפולי בהורמון גדילה אנושי: מחזור בהורמון גדילה אנושי נקבע למחסור בו בילדות ובבגרות ולבנות עם תסמונת טרנר.
מינונים גבוהים של hGH משמשים להקלה על כוויות מוגזמות או פציעות תרמיות אחרות.{8}עם זאת, Takala וחב' {9} הראו שמינונים על-פיזיולוגיים של GH שניתנו לחולים קשים הגדילו את התמותה בהשוואה לפלסבו.
מאז סוף שנות ה-50, ילדים עם מחסור ב-GH טופלו ב-hGH המופק מבלוטות יותרת המוח של נפטרים. לאחרונה, בשל זמינותו של rhGH, מחסור ב-hGH במבוגרים הוכר כתסמונת קלינית ונחקר בניסויים קליניים.
בשנת 1989 פורסמו שתי תרומות מרכזיות המתארות את ההשפעות המיטיבות של טיפול ב-GH במבוגרים עם חוסר ב-GH, הקשורות להרכב הגוף ולחילוף החומרים שלהם.{10,11} מחקרים אלו הראו שלטיפול ב-rhGH לתקופה של ארבעה עד שישה חודשים היו השפעות חיוביות. על הרכב הגוף, כישורי הפעילות הגופנית, תפקוד הכליות והלב, ובכלל, הובילו לשיפור באיכות החיים. מחקרים ניהוליים הורמון גדילה לטווח ארוך הראו עלייה במסת העצם והתמדה של ההשפעות החיוביות של טיפול ב-hGH.
ההשפעות החיוביות על הרכב הגוף נובעות בעיקרן מהתכונות האנבוליות, הליפוליטיות והאנטי-נטריאליות של הורמון הגדילה. בין ההשפעות שנצפו: עלייה במסת תאי הגוף (שרירים) ובכמות המים בגוף (חוץ-תאיים); וירידה בכמות השומן בגוף עם הפיזור מחדש שלו ממחסנים מרכזיים (השמנה בבטן) להיקפיים. המינון של hGH במבוגרים הוא בדרך כלל אינדיבידואלי, אך המינון הטיפוסי הוא 1-2 IU/יום ניתנת בהזרקה תת עורית מדי ערב. עם מינונים טיפוליים, לא נצפו תופעות לוואי שליליות.{12,13,14}
הורמון גדילה למתאמנים
הורמון גדילה נחשב לתכשירה ארגוגני מאז סוף שנות ה-80. מאז, מקורות רשמיים ולא רשמיים דיווחו כי השימוש לרעה בספורט גדל בהתמדה. האטרקטיביות של המוצר מבוססת על ידע פופולרי שהוא יעיל, קשה לזיהוי וללא תופעות לוואי גדולות אם מינון טוב.
משתמשים לרעה ב-GH מנסים בעיקר להפיק תועלת מהפעולה האנאבולית הידועה של התרופה, כדי להגדיל את מסת השריר והכוח שלהם.
קשה להעריך את תדירות השימוש והמינון, אך מידע מחתרתי מצביע על כך שהספורטאים המשתמשים לרעה ב-hGH לוקחים 10-25 IU/יום שלוש עד ארבע פעמים בשבוע כדי להגדיל את מסת הגוף הרזה שלהם.
החוקרים חושבים שהמינון הממוצע הוא בערך 4 IU ליום בשילוב עם חומרי סימום אחרים, כמו: סטרואידים אנבוליים בספורט כוח או EPO בספורט סיבולת. GH נלקח לעתים קרובות במחזורים של ארבעה עד שישה שבועות, כמו במקרה של סטרואידים אנבוליים בפיתוח גוף. בספורט סיבולת, מעט ידוע על ניצול אופטימלי של סימום hGH בשילוב עם מוצרים אחרים. זה מאוד אינדיבידואלי ואמפירי.
ההשפעות החיוביות המתוארות אצל מבוגרים חסרי hGH אינן כל כך ברורות בקרב ספורטאים. למרות שרבים מהדיווחים המחתרתיים הללו מצביעים על השפעה חיובית מסוימת על מסת השריר, קשה להבדיל בין יתרונות המתקבלים כאשר hGH נלקח בשילוב עם סטרואידים אנבוליים או אפילו אם ה-hGH בשימוש היה מוצר פחות יעיל.
נראה שהשימוש ב-hGH כחומר אנבולי עדיין נפוץ, אך קשה לחקור את היקף התופעה. דווח כי 5% מתלמידי תיכון אמריקאים השתמשו או השתמשו ב-hGH כחומר אנבולי.{15} לא ידוע עד כמה ה-hGH פופולרי בקרב ספורטאיות, אך דווח על שימוש מסוים בגלל הסיכון הנמוך לתופעות אנדרוגניות. השפעות שנראות עם סטרואידים אנבוליים.
לא רק שהאפקט האנבולי של hGH מועדף ע"י ספורטאים עם תפוקת כוח גבוה, אלא שהשימוש בו זוכה להכרה גם בספורט סיבולת בשילוב עם שיטות לשיפור הובלת חמצן. למרות שקיימים דיווחים אנקדוטיים על העליות הדרמטיות במסת השריר ובחוזק לאחר מינונים גדולים של hGH (במיוחד בקרב מפתחי גוף), היעילות שלהם בתנאים מבוקרים היא בדרך כלל פחות מרשימה.
מכיוון שהתוצאות של מחקרים מבוקרים בדרך כלל אינן תואמות דיווחים סובייקטיביים של המשתמשים לרעה - ספורטאים, קשה להסיק מסקנות ברורות לגבי ההשפעות של מתן מוגזם של hGH על תפקוד שרירי השלד.
יש להדגיש שהשימוש ב-hGH בספורט נועד למלא מטרות שאינן רק עלייה במסת השריר של ספורטאים. המינונים המעורבים הם בהחלט ספציפיים לדיסציפלינה, למודל האימון שלה, ומותאמים למשטר של חומרים ארגוגניים אחרים הנמצאים בשימוש במקביל.
שימוש לרעה ב-GH עדיין יקר והעלויות הגבוהות והקושי למצוא את התרופה הנקייה "הנכונה" בהחלט דחפו כמה ספורטאים להשתמש במוצרים שלטענתם משפרים את ייצור ה-GH. בין אלה הם תוספי האמינו כגון ארגינין, אורניתין, ליזין וטריפטופן, אך אין תוצאות ברורות.
האפקטיביות של rhGH נידונה בהרחבה בקרב משתמשיו בספרות המחתרת או בחדרי צ'אטים באינטרנט ללא עמדה חיובית ברורה. אפשר להתווכח על כמה היבטים, אבל בגלל המחיר שלו, מידתיות מסוימת בהשפעות צפויה ע"י המשתמשים. אין ספק שאכזבות נובעות ממינון לא נכון, מחוסר שילוב עם סטרואידים אנבוליים, או משך שימוש קצר מדי.
ישנם מעט מחקרים מבוקרים על היעילות של GH על הביצועים של ספורטאים ברמה הגבוהה ביותר. באופן כללי מחקרים אלו בוצעו במינונים על-פיזיולוגיים אך לא בכמויות הגדולות שנטען כי הן יעילות, למשל, ע"י מפתחי גוף.
התוצאות של רוב המחקרים המבוקרים הללו בדרך כלל פחות מהטענות של מי שמשתמש לרעה בחומר. מחקר שנערך בקרב מתנדבים באימוני התנגדות כבדים מצא ירידה במסת השומן החופשית אך ללא הבדל בחוזק השריר.{16} במרימי משקלות הוכח שטיפול קצר מועד ב-GH אינו מגביר את סינתזת חלבון השריר יותר מאשר פלצבו {17}ואחרים כגון כוח רצוני מרבי (דו-ראשי או ארבע ראשי). {18}
תוצאות אלו מתנגשות עם המציאות, כלומר שנראה ששימוש לרעה ב-rhGH קיים בספורט ברמה העליונה, מכיוון שהמתחם נמצא לעתים קרובות בפשיטות משטרתיות הקשורות לענייני סמים. חוקרים מאמינים שרוב הזמן משתמשים לרעה יקחו rhGH כחלק מקוקטייל התכשירים הספציפיים שלהם, במקום לשקול את rhGH כתכשיר פרמצבטי ייחודי. ההשפעות של GH על חילוף החומרים נפוצות כל כך שאפשר להיות בטוחים שזה נלקח בשילוב עם מוצרים אחרים. וההשפעה הסופית מתרחשת בדרך כלל במקום אחר, ולא במה שנבדק במעבדות.
הורמון גדילה תופעות לוואי
הסיכונים ארוכי הטווח של שימוש ב-hGH אינם ידועים היטב, שכן נתונים אפידמיולוגיים לגבי סוג זה של טיפול בספורטאים בריאים אינם זמינים.
אקרומגליה, הנובעת מעלייה פתולוגית בייצור אנדוגני של GH, מצוטטת לעתים קרובות כאחד הסיכונים העיקריים הקשורים לשימוש מופרז ב-hGH. התסמינים העיקריים הם נפיחות של הידיים והרגליים, מראה פנים גס, בעיות בשיניים, כאבי פרקים, אגירת נוזלים והזעת יתר.
לחולים באקרומגליה יש סיכון מוגבר להתפתחות סוכרת ויתר לחץ דם שעלולים להוביל לתמותה מוקדמת ממחלות לב וכלי דם. {19}
ניתן לטעון שסימום לטווח ארוך של hGH במינונים גבוהים יגרום כנראה לכך שמשתמשים לרעה יחוו תסמינים של אצירת נוזלים וסיכון מוגבר להתפתחות של סוכרת ויתר לחץ דם.
קיים גם סיכון לקרדיומיופתיה, אי סדירות במחזור החודשי ואימפוטנציה. חלק מתופעות הלוואי הללו הפיכות לאחר הפסקת התרופה. יתר על כן, שימוש לרעה ב-hGH יכול להפריע לפרופיל השומנים עם ירידה בכולסטרול ליפופרוטאין בצפיפות גבוהה (HDL).
מכיוון ש-hGH ניתנת בהזרקה, אם המזרקים אינם סטריליים או מזוהמים, קיים סיכון לזיהום צולב, כגון HIV/איידס והפטיטיס. אף על פי ש-GH מנפטרים נדיר כיום בשוק השחור, השימוש בו קשור לסיכון גבוה לפתח מחלת יעקב-קרויצפלד, המאופיינת בדמנציה מתקדמת לאט.
זיהוי שימוש בהורמון גדילה
זיהוי של סימום hGH עד למשחקים האולימפיים באתונה 2004, סימום hGH נחשב לבלתי ניתן לגילוי. הורמון גדילה הוא פפטיד עם מחצית חיים קצר מאוד בדם וריכוז נמוך בשתן. האופי הפפטידי של החומר אילץ אנליסטים לחקור שיטות אחרות מאלה המשמשות בניתוחים הקלאסיים של סטרואידים אנבוליים או ממריצים בעלי משקל מולקולרי נמוך יחסית.
רצף חומצות האמינו של המולקולה הרקומביננטית זהה לאיזופורם הראשי של 22 kDa המופרש מבלוטת יותרת המוח. אין דרך להשתמש בשינוי פוסט-תעתוק של המולקולה כדי לגלות את ההבדל בין הצורות הרקומביננטיות והטבעיות.
הפרשת hGH ע"י בלוטת יותרת המוח היא פעימה, מה שמוביל לרמות משתנות מאוד במחזור הדם. יתר על כן, hGH נחשב להורמון סטרס המווסת ע"י גורמים כמו שינה, מצב תזונתי, פעילות גופנית ורגש. לפיכך, יש שונות תוך-אישית ובין-אישית גבוהה בהפרשת hGH. כימות ההורמון עצמו אינו מספיק כדי לזהות rhGH אקסוגני. משתנים יציבים יותר בסרום הנרמזים במפל הביולוגי המיוצר ע"י הפרשת hGH, או הסימום, עשויים להיות המסלול לזיהוי מוצלח של hGH. גורם הגדילה IGF-1 וכמה מחלבוני התחבורה שלו (IGFBP-3), הוצעו כמועמדים אפשריים לזיהוי עקיף של סימום hGH. אבל השונות הבין-אישית גבוהה למדי ומקשה על הגדרה מדויקת של רמת חיתוך כמותית.
סימום hGH הוא אתגר מרכזי בספורט. הורמון זה משמש ספורטאים מסוימים בשילוב עם סטרואידים אנבוליים כדי להגדיל את מסת השריר שלהם או EPO כדי להגביר את הכוח האירובי שלהם. זיהוי rhGH עדיין שנוי במחלוקת, אך נראה כי השיטה הישירה המבוססת על היחס בין מספר צורות במחזור היא המבטיחה ביותר.
בדיקת שתן לגילוי הורמון גדילה
רוב הדגימות נגד סימום מורכבות משתן שנאסף מתוך תחרות או לאחר מאמץ. בגלל זמינותו הנוחה ונפחו הבלתי מוגבל יחסית, נעשו ניסיונות להשתמש בשתן לזיהוי פפטידים. לדוגמה, השתן שימש לזיהוי מוצלח של EPO בגלל הצורה הגלוקוזילטית של הורמון זה. עם זאת, הדרך היחידה לזהות hGH בשתן היא להשתמש בבדיקה חיסונית רגישה במיוחד כדי לכמת את הכמות הכוללת של ההורמון בשתן.
ריכוז השתן הממוצע של hGH הוא בין פי 100 ל-1000 פחות מאשר בדם. רעיון אחד היה לפתח בדיקת סקר לבדיקות מחוץ לתחרות על מנת להפיק תועלת מחלון זמן ארוך יחסית של גילוי.{20} המגבלות של בדיקה זו הוכחו בבירור, בגלל ההשפעה הגדולה של תהליך הכליה. הפרשה על הריכוז הנמדד בשתן. חוסר ההבחנה והספציפיות של התוצאה הפכו את בדיקת השתן לפחות מבטיחה מבדיקת דם. עם זאת, כיום, שיפורים בארגון בדיקות היעד ברורים למדי. זה נחשב אפשרי לבצע בדיקת שתן ל-GH בבוקר, עם בדיקת שתן ללא הודעה מוקדמת מחוץ לכל אימון גופני לצורך ניתוחים הורמונליים אחרים.
בדיקות דם לגילוי השמוש בהורמון גדילה
שתי אסטרטגיות עיקריות נמצאות כעת במעקב כדי לזהות סימום hGH באמצעות דם: הגישות העקיפות והישירות.
הגישה העקיפה הגדלת הידע על השונות המתרחשת באופן טבעי של מספר גורמים תלויי hGH (כלומר, IGF-1, חלבוני IGF קושרים שונים (IGFBPs), או מספר סמנים של מחזור העצם), בנפרד או בשילוב, יכולה לספק מסד נתונים של טווחים נורמליים לריכוז הגורמים הללו. הדבר עשוי להוביל לקביעת רמות חיתוך ותיאור של מה שנקרא ערכים חריגים מחוץ לקונסטלציה הרגילה של המדדים.
גישה זו, שהוצעה באמצע שנות התשעים, נחקרה ע"י פאנל בינלאומי של אנדוקרינולוגים, אך לא הובילה לפתרון סופי לגילוי סימום hGH. {21,22,23} היתרון של גישה עקיפה לשימוש ב-GH הוא בהחלט שגורמים ביולוגיים אלו פחות משתנים או פחות רגישים מ-GH עצמו וצריכים להיות להם מחצית חיים ארוכה יותר בגוף. המטרה העיקרית של המחקר הייתה לחקור את השונות של משתנים משניים אלו במהלך או לאחר פעילות גופנית. IGF-1 ו-IGFBP-3 במפל הביולוגי של hGH וכן פפטידים נבחרים המעורבים במטבוליזם של העצם (לדוגמה הפפטיד N-טרמינלי מהפרו-קולגן בשם PIIIP) או אוסטאוקלצין נחשבו כסמנים ביולוגיים טובים של סימום GH.
משתנים אלו הראו שינויים קלים אך משמעותיים לאחר פעילות גופנית חריפה. יתרה מכך, השונות הבין-אישית בתגובה למתן GH הופכת את השימוש במדידות עקיפות לכמעט בלתי אפשרי בתיאור משפטי של שימוש לרעה ב-GH. ברור שבמקום לתלות בתצפית של ערך בודד, ניתן למצוא פתרון באלגוריתם המשלב את כל המשתנים הביולוגיים מהמפל. עם זאת, כל החקירות הללו מראות בבירור כי ניתן בהחלט להשתמש בגישה העקיפה למטרות בדיקה ומיקוד כאשר מעקב ביולוגי אחר ספורטאים יהיה מקובל בקהילת הספורט. אבל זה לא יכול לעמוד מול בית משפט כהוכחה מוחלטת לסמים. ההערכה הקבועה של טווחי נורמליים אינדיבידואליים אצל ספורטאים יכולה למעשה להוביל, כפי שנעשה כיום עם חומרים המטולוגיים, בדיקה והכוונה טובה יותר של הספורטאים וזיהוי ישיר של שימוש לרעה ב-hGH.
שלום כאן קובי עזרא מומחה לרפואה נטורופתית, היום אספר לכם איך להפחית את רמת האסטרוגן בגוף? וכך נוכל לקבל השפעה יעילה יותר של הטסטוסטרון. מהן תופעות הלוואי של עודף אסטרוגנים? ואילו תסמינים נראה כשרמת אסטרוגן גבוהות בגברים? מהם הגורמים לאסטרוגן גבוה בגברים? והכי חשוב מה לאכול כדי להפחית את רמת האסטרוגן ולאזן את המצב?
ההורמונים טסטוסטרון ואסטרוגן תורמים לתפקוד הכללי של גופך. על ההורמונים הנ"ל להיות מאוזנים על מנת שהתפקוד הכללי והמיני יעבדו בצורה אידאלית.
האסטרוגן נקרא לרוב ההורמון "הנשי". טסטוסטרון נקרא הורמון "הגברי". אך אין הדבר לגמרי מדויק מכיוון ששניהם נמצאים בגופנו - גבר ואישה. בגברים יש יותר טסטוסטרון, בנשים יש רמות גבוהות יותר של אסטרוגן. טסטוסטרון הוא ההורמון המשמעותי ביותר להתפתחות ולתפקוד המיני של הגבר. אסטרוגן צריך להיות באיזון עם הטסטוסטרון כדי לסייע בשליטה על הדחף המיני, היכולת לצור זקפה, ייצור זרע וכו'. טסטוסטרון נמוך הפך לנושא שכיח למדי ככל שגברים מזדקנים. גברים הסובלים מטסטוסטרון נמוך, לעיתים קרובות רמות גבוהות של הורמון האסטרוגן. אחת הדרכים לאזן את עודף הנ"ל היא לנסות דיאטה אנטי אסטרוגנית. אסטרוגן מוגבר מפחית את רמות הטסטוסטרון בגברים. טסטוסטרון יורד באופן טבעי עם העלייה בגיל החל מהעשור השלישי-רביעי לחיים, והאסטרוגן נוטה לעלות. כשרמות האסטרוגן בגבר גבוהות באופן חריג, הדבר עשוי להיות גורם סיכון למצבי חולי, כמו: סוכרתוצורות מסוימות של סרטן. לפי כתב העת Journal of Medicinal Food, מזון המכיל פיטוכימיקלים יכול לסייע בהפחתת רמות האסטרוגן בדם (1).
התפקיד של לפטין בתקנה של תפקוד הרבייה הגברית, קובי עזרא.
מאז התגלה ההורמון לפטין בשנת 1994, נחשב להיות הורמון pleiotropic המווסת את צריכת המזון, ושולט על מאזן האנרגיה בגוף ומשפיע על רקמות מרובות בגוף.
אך הלפטין ממלא תפקיד מתווך חשוב בוויסות הנוירואנדוקרינים ויכול להעביר את סימני המצב התזונתי למערכת העצבים המרכזית הקשורה לפריון.
מחקרים רבים הראו שהלפטין עשוי לשחק תפקיד חשוב בשליטה על תפקוד הרבייה.
לפטין יכול לפעול בכל הרמות של ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-גונאדאל (hypothalamus-pituitary-gonadal או בקיצור: HPG) וייתכן שיהיו לו השפעות מקומיות על תפקודם של יצירת הזרע.
לפטין - Leptin הוא קריטי ליצירת ההתבגרות ויכול גם לווסת את סינתזת הטסטוסטרון ע"י downregulating cAMP תלוי ההפעלה של ביטויים גנים סטרואידוגנזיס (steroidogenic). נמצא שהלפטין גבוה יותר בקרב גברים לא פוריים מאשר אצל נבדקים רגילים. עם זאת, התפקיד המדויק של לפטין ברגולציה של תפקוד הרבייה הגברית.
מטרת הסקירה הייתה לסכם את המחקרים האחרונים על ההשפעות הביולוגיות של הלפטין על מערכת הרבייה הגברית.
מחקר מעמיק של לפטין במערכת הרבייה יעזור לחשוף את הפתוגנזה של בעיות פוריות ולספק רעיונות טיפול חדשים עבור טכנולוגיית הרבייה בסיוע אנושי.
מקור: Andrologia. 2018 Feb 20. doi: 10.1111/and.12965. [Epub ahead of print]
מחקרים הראו כי לתזונה שלנו ישנה השפעה
על רמות ההורמונים בגופנו. למשל Indole-3-carbinol, או בקיצור (I3C) עשוי לשנות את
המטבוליזם של האסטרוגן וכך לצמצם את הנטייה לסרטן השד.
מקור: Nutr Cancer. 1991;16(1):59-66.
I3Cמתחרה עם האסטרוגן בקשירה לקולטן, כך למעשה ביכולתו לחסום את קשירת
ופעילות האסטרוגן, כלומר פעילות אנטי-אסטרוגנית בתומה לתרופות (טמוקסיפן,
ארימידקס, לטרוזול וכו'). בנוסף האינדול-3-קרבינול מפעיל ייצור אסטרוגן פחות פעיל,
אשר אינו מעודד את סרטן השד. מכן ניתן להסיק שניתן לקבל פעילות אנבולית עקב צמצום
פעילות האסטרוגן ונקבל השפעת טסטוסטרון יעילה יותר.
מחקרים מצביעים יותר ויותר על כך שתזונה
אינדול-3-קרבינול (I3C)
מונעת התפתחות של סוגי סרטן משפיעים על אסטרוגן, כולל סרטן השד, סרטן הרחם וסרטן צוואר
הרחם.
מקור: J Nutr. 2003 Jul;133(7
Suppl):2470S-2475S.
האינדול-3-קרבינול המצוי במזונות כגון:
ירקות ממשפחת המצליבים: כרוב, כרובית, כרוב ניצנים, ברוקולי, וכו'.
מחקרים הראו שאכילת בשרים בהשוואה
לתזונה צמחונית מסייעת להגברת רמות הטסטוסטרון החופשי. לעומת זאת, לא היה שוני באופן
משמעותי במהלך 6 שבועות בתקופות ההתערבות התזונתיים בריכוז sex hormone binding globulindihydrotestosterone, dehydroepiandrosterone, 4-androstenedione,
אסטרון, אסטרדיול, גופרתי אסטרון, או גונדוטרופינים.
מקור: Med Sci Sports Exerc. 1992 Nov;24(11):1290-7.
3.לאכול יותר שומן אבן הביניין ליצירת הורמונים סטרואידים:
ידוע שכולסטרול הינו אבן הביניין
ליצירת הורמונים סטרואידים, לרבות, טסטוסטרון. לכן ישנם גם מחקרים המעידים על כך
שתזונה דלת שומן עשויה לגרום לירידה ברמות הורמוני המין, כך גם לצמצם את התהליכים
האנאבולים ולהגביר תהליכים קטבוליים. אילו הם למעשה אותם תהליכים שספורטאים רוצים
להמנע מהם!
4.אנטי-סטרס לרמות הורמונים אנבוליים אופטימלית:
ידוע שמצבי סטרס יוצרים עלייה ברמות
ההורמונים הקטבוליים – כקורטיזול, אדרנלין וכו'... ההורמונים הנ"ל מעודדים
פירוק שרירים ורקבות בכלל. הקורטיזול למשל יכול לפרק את רקמת השריר לחומצות אמינו
ולבסוף לסוכרים, כלומר יצירת אנרגיה מרקמות השרירים.
לכן אימון יתר גורם לעלייה ברמות
הקורטיזול וירידה ברמות הטסטוסטרון.
מחקרים הראו כי אימונים סדירים עשויים
להגביר את רמות הטסטוסטרון והורמון הגדילה, יש לציין שהאימונים צכירים להיות
העיקרם אנאירוביים ולמשל כ- 45 עד 60 דקות ולא יותר, זאת עקב הפרשת הורמוני סטרס
כגון: קורטיזול – מפרקי השרירים לאנרגיה.
פעילות אירובית לעומת פעילות אנאירובית
מפחיתה את רמות הטסטוסטרון ומגבירה את רמת הקורטיזול.
7.תזונה ללא סוכר!
סוכר מצמצם את רמות הטסטוסטרון והורמון
הגדילה – שני הורמונים אנבוליים חשובים ביותר לספורטאים ולשיפור הפעילות
הספורטיבית.
8.יש לוודא לאכול מספיק אבץ, מגנזיום, סלניום, ויטמין D,
ויטמין b6,
וויטמין C:
הרכיבים הנ"ל חיוניים ביותר
לייצור הטסטוסטרון.
סלניום הינו מינרל החיוני לפעילות אנזימים הדרושים לייצור הטסטוסטרון והורמוני
בלוטת התריס. לסלניום פעילות כאנטי אוקסידנט. נראה שהסלניום עשוי להגדביר את רמות הטסטוסטרון
באדם הבריא. ניתן לקבל את הסלניום מהמקור העשיר ביותר – אגוזי ברזיל, למעשה 2-3
יחידות ליום יספיקו לפעילות אופטימלית.
אבץ חוסם את האנזים ארומטאז (בדומה לתרופה ארומזין) אשר ממיר את
הטסטוסטרון לאסטרוגן. העליה ברמת הפעילות של האנזים ארומטאז, הם: גיל מתקדם
– זקנה, עודף משקל – השמנה, תנגודת
לאינסולין ורמות אינסולין גבוהות, צריכת אלכוהול באופן כללי.
אסטרוגנים אנטגיניסטים לפעילות הטסטוסטרון,
לכן יש לצמצם את הצריכה שנימצת אפילו במי הברז ואציין שמרבית המסננים חוסים זאת,
כמו כן בחלב, ובשר בקר בעיקר, שתייה ואכילה מקופסאות פלסטיק המכיל Bisphenol -A.
הביספינול איי הוא מונומר המשמש בתעשיית הפלסטיק. יש לו השפעה על "התקשות"
הפלסטיק, מצוי במשמש נדיב בתעשיות רבות, מה שהופך BPAאחד הכימיקלים המיוצרים ביותר בעולם. כמו כן, יש לו תכונות דמויי הורמון מין
נשי בגוף וקושר פעמים רבות לרמת טסטוסטרון נמוכות ובעיות בזקפה.
